יום רביעי, 26 בינואר 2011

מזל טוב לויקיפדיה, חוגגת 10


במסגרת קורס במדעי החינוך במאה ה- 21 למדנו שכבר בשנות השמונים צפה דניאל בל את חברת הידע ושיער כי הידע יהיה פתוח לכל ולא כל הידע יהיה נצור ושמור במוחו של האדם.
בימים אלו חגגה ויקפדיה עשר שנים. ולכן בחרתי לשתף ולחבר בין שני הדברים.


דניאל בל חזה בשנות השמונים את השינוי שבמעבר מחברה תעשייתית לחברה יותר תעשייתית. גורם השינוי העיקרי היה עלייתו של הידע האנושי המופשט כמשאב כלכלי, בצידם של משאבי טבע, אמצעי יצור ועבודה.
מה שהיה בבחינת חיזוי סוציולוגי וטכנולוגי הפך במהרה למציאות שבתוכה אנו חיים.
שינוי זה הוא מורכב ביותר ורב ממדים – מההיבט הקוגניטיבי של הפרט, דרך קהילות ולאום, ועד צביליזציות הפרושות על פני כל כדור הארץ (חן ויפה, 2009).
הביטוי החריף ביותר לשינוי זה הוא הפער בין כמות הידע האישי (המותנית בגודל הזיכרון וזמן הלמידה) וכמות הידע הציבורי הנצבר באופן קולקטיבי על ידי מיליארדי מוחות במשך זמן בעל ממדים היסטוריים.
זה הוא מהלך של דמוקרטיזציה שאין לו אח ורע בהיסטוריה האנושית.
האינטראקציה עם ידע כזה היא רב ערוצית ומגבירה את יכולת התקשורת באוכלוסיה בעלת שונות רבה.
קצב ייצור הידע הציבורי עולה בקצב לוגריתמי ואין סימן להתפוצצות ידע.



ב - 25 במרץ, 1995: וורד קנינגהם, מתכנת שפות מחשב אמריקאי, מעלה לשרת בפעם הראשונה את WikiWikiWeb – אתר שניתן לעריכה על ידי משתמשים מרובים. הוא גם מפתח תוכנת הוויקי הראשונה (ה-WikiBase), בשפת התכנות פרל. קנינגהם יצר את הקונספט כדי להקל על מתכנתים העובדים על פרויקט משותף, והעניק למנוע את שמו מהשפה ההוואית, שבה ויקי משמעו "מהיר".
1999: ריצ'רד סטולמן, אקטיביסט אמריקאי למען חופש התוכנה והמידע ברשת ומתכנם, יוזם את אנציקלופדיית התוכן החופשי בשם GNUPedia. הפרויקט, שעלה לרשת ב-2001 ושהכיל ערכים חופשיים מזכויות יוצרים בארבע שפות, נתקל בחיכוך עם הפרויקט המתחרה של ג'ימי וולס ולארי סאנגר, ה-Nupedia. בסופו של דבר חוברת GNUPedia לנופדיה ותורמת לבניית ערכיה כאנציקלופדיית מידע חופשי נטול זכויות יוצרים ופרסום.
2 בינואר, 2001: לארי סאנגר ובן קוביץ', מתכנת מחשבים ומפתח תוכנות ויקי, מנהלים שיחה היסטורית שתוליד את רעיון לוויקיפדיה. סאנגר מתלונן על הזמן הרב שאורך לכל ערך בנופדיה לעבור את אישור המומחה, כדי לוודא את אמיתותו, וקוביץ' מעלה את נושא אתרי הוויקי. הדיון מתפתח לפתיחת כתיבת ועריכת הערכים בנופדיה לכל "הליצנים ברשת", ועל המעלות והמגרעות שבכך.
15 בינואר, 2001: אתר ויקיפדיה, אנציקלופדיית המידע החופשי מבוססת מנוע הויקי, עולה לראשונה לרשת.
208 ביולי, 2003: ויקיפדיה העברית, הגרסה העברית של אנציקלופדיית האינטרנט החופשית, עולה לרשת. ב-9 ביולי נוצר הערך הראשון בשפה העברית: מתמטיקה. שלושה וחצי חודשים אחר כך כבר הגיעה ויקיפדיה העברית לערך ה-1,000 שלה.
20 לספטמבר 2004: הערך המיליון של ויקיפדיה הבינלאומית עולה לרשת, ובמפתיע – הוא בעברית, והוא על דגל קזחסטן. 
15 בינואר 2011: ויקיפדיה חגגה עשור, עם כ-15 מיליון ערכים ביותר ממאתיים שפות, מליון משתמשים רשומים ואינספור תורמים אנונימיים.

יום שבת, 15 בינואר 2011

משטרת הפייסבוק

משטרת הפייסבוק וערוץ 10 אפשר לבוא למשטרה באינספור טענות, אך לפחות בתחום המדיה החברתית זאת נראית כמו הצלחה אמיתית.  (זאבי, 2010).
לפני כחצי שנה לערך החליטה משטרת ישראל להצטרף לבמה הגדולה מכולם בישראל, פייסבוק. הרהור ראשון של אנשי מדיה הביע פליאה מה בכלל יש למשטרה, גוף לא פופולרי בעליל, לעשות בפייסבוק. במילים אחרות, מי ייעשה לייק למשטרת ישראל?
להפתעתי הרבה, עמוד הפייסבוק של משטרת ישראל התייחס ברצינות למדיום מתחילת דרכו, ויעידו על כך הלשוניות הייעודיות הנמצאות. לשוניות כמו הקטל בדרכים, המתעדכן מדי שבוע אודות מספר ההרוגים בהתאם לשנה שעברה; מ"י בפייסבוק המספק גישה לעמוד הפייסבוק של כל אחד ממחוזות המשטרה בפריסה ארצית; נעדרים: מדי אירוע מוכרז של "נעדר" משכילה משטרת ישראל לעלות את תמונות הנעדר גם בעמוד הראשי של המשטרה (הקיר) וגם בלשונית המדוברת. 
עמוד המשטרה מספק הצצה לערוץ תקשורת חדשני ומעניין. ערוץ התקשורת החדשני מתעלה על ערוצי החדשות במגוון תחומים, והודעות חדשות עוברות ישירות לציבור ללא תהליכי הזיקוק והמסגור של ערוצי התקשורת המסורתיים, גם אלו שנמצאים אונליין.
יש לי הרבה הערכה למשטרה על האומץ להכנס לאמצע הג'ונגל החברתי, ואפילו לא לנסות להגביל את אפשרויות התגובה והדיון של החברים. גם ההחלטה לנהל את הדף בתוך המשטרה ולא להפקיר אותו לסוכנות יח"צ מיטיבים עם המשטרה, משדרים אותנטיות, אמינות ושקיפות – וחשוב מזה, הקשבה. ניכר שהמשטרה נכונה לענות לפניות, והם יודעים גם להפנות למקורות רלוונטים, כמו תקנות, חוקים ומידע לאזרח.

אכן כל הכבוד למשטרת ישראל! האם יכול להיות שלאט לאט קורה מהפך ומתחילים להתייחס לפייסבוק ככלי חיובי בעלי יכולות ואמצעי תקשורות חיוביים?!
כמעט כל מה שנאמר ונכתב על הרשתות החברתיות מוצגות באור שלילי וכמה שהן מזיקות לחברה שלנו.
סוף סוף משטרת ישראל, גוף ציבורי ראשון בארץ, החכימה להשתמש בפלטפורמת הפייסבוק ככלי יעיל ותורם.
משוכנעת אני שלרשת החברתית ישנן יתרונות רבים יותר ממה שאנו חושבים. לגולשים לרוב קל, נוח, מהיר ונגיש יותר לעזור למשטרה באמצעות הרשת החברתית. לדוגמה, התפוצה והשמועה של מישהו נעדר מהירה, יעילה ורחבה יותר ברשת החברתית. מה שיכול לזרז את תהליך החיפוש ולמצוא את הנעדר. יתרון נוסף שאני רואה בדף המשטרה בפייסבוק: ניתן להעזר ולשאול שאלות את המשטרה וגם לקבל תשובות. כך חוסכים את שיחת הטלפון למוקד 100 ומפנים את המוקדנית לשיחות דחופות וחשובות יותר.
לסיכומו של עניין, משטרת ישראל, כל הכבוד על היוזמה והיישום, ישר כח! וכן ירבו להשכיל ולהשתמש ברשתות החברתיות בדרך החיובית שלה ולא רק כרשת חברתית שפוגעת בחברה.

יום שישי, 7 בינואר 2011

קליק אחד ודי

ההפרעות של העולם הדיגיטלי התפחתו למימדים מפלצתיים, ועכשיו המוח שלכם תפוס בציוצים חמודים, סטוטוסים וברינגטונים. אבל עכשיו סוף השבוע. אולי הגיע הזמן לבלות כמה ימים בלי הפרעות? תנסו. אולי זה יעשה לכם טוב (יהונתן זילבר, Ynet).

רק לפני יומיים חשבתי לעצמי שאני חייבת קצת חופש ושקט, ומהי הדרך היעילה בותר לעשות זאת (מלבד נופש באיים הקריבים....) לנתק את כל המכשירים הדיגיטלים ובעיקר להפרד מהטלפון הסלולרי. בהתחלה הרעיון והמחשבה על כך "שאשכח" את הסלולרי בבית קצת הבהילה אותי, אך לאחר קריאת הכתבה אני חושבת שאכן החופש היעיל ביותר זה להתנתק ל - 24 שעות מהעולם הדיגיטאלי.

דמיינו: ערב מוקדם על המרפסת הביתית. תנועת המכוניות למטה שככה ושקט נעים משתלט על השכונה. ביד אחת אתם אוחזים ברפיון נעים בחצי כוס תה; ביד השניה, אולי, ספר טוב, או עיתון הערב. ילדים משחקים בסך והשכונה ריקה מרעש, מאורות טלוויזיה מרצדים, מטרטורי טרוטונים ורינגטונים. הערב משתרע לפניכם כיחידה אחידה של שקט ושלווה.
אחלה פנטזיה, מה? אתם יכולים לפקוח את העיניים. רגע, הן כבר פקוחות. עכשיו תסתכלו מסביבכם:
עוד חמישה אתרים פתוחים בדפדפן שלכם. על השולחן או בכיס שלכם יש טלפון, שמפריע לכם עכשיו ובדרך כלל עם הרינגטון החדש והחמוד של הדרדסים שהורדתם. עכשיו תבדקו מה קרה בשישית השעה האחרונה בפייסבוק. מישהו כתב לכם משהו מצחיק בטוויטר, נחמד. זה לינק לסרטון ביוטיוב. תבדקו אותו. עכשיו קיבלתם מייל ממישהו מהעבודה. תענו, תענו. מישהו מתקשר עוד פעם. תענו, תענו. אם הוא לא מאוד מעניין אפשר לבדוק עוד פעם פייסבוק בזמן השיחה.
חזרתם?  ככה נראה בדיוק  מהלך היום של המוכרים לעולם הדיגיטאלי.
הפואנטה היא שכבר מזמן לא ביליתם שעה או שלוש בלי הסחות דעת. לא ביליתם ערב שקט בתוך ספר. אתם לא באמת זוכרים איך זה לנהל שיחה של שעות בלי לתהות, בזמן שהיא מספרת על הבוקר שלה, מה שלום תיבת הדואר שלכם. תחשבו על זה: הצורך הבלתי פוסק הזה בגירויים, במענה בלתי פוסק על פניות מטופשות יותר ויותר, זה חייב לעשות משהו למוח שלנו. החיים האלו שתמיד יש בהם איזה משהו שמלחיץ אותנו להגיב, לעשות, לצרוך; החוסר ברגעים של ריכוז עמוק. זה  בהכרח יהפוך אתכם לחבורה של אימבצילים אטומים ומרוחקים רגשית, שלא מכירים שום נושא לעומק ואין להם אף מחשבה משל עצמם. אך משוכנעת שאתם מבינים גם את ערכה של השלווה האבודה שלנו.
יש מה לעשות. ובאופן פלאי, יש מה לעשות ממש עכשיו.
ליאו בבאוטה, מחברם של, בין השאר, הבלוג המצליח Zen Habits והספר המוצלח The Power of Less, כותב בספרו החדש, focus, שהצורך הזה בגירוי בלתי פוסק הוא התמכרות – והיא דומה להתמכרות לסיגריות, לסמים, לאוכל מוקרם. הלחיצה על כפתור ה-Send/Receive – או הצליל המבשר על סמס חדש – משחררים במוח שלנו אנדרופינים, תגמול חיובי לפעולה שהמוח מזהה כטובה. עד שאנחנו מגלים שההרגל הזה לא טוב לנו ושאנחנו מגזימים בו אנחנו כבר מכורים לקליקים. מההתמכרות הזו לא צריך להגמל לגמרי. אפשר לבלום אותה עם כמה ימי התנתקות. למשל, סוף השבוע. זה שחל ממש עכשיו.
הנה כמה טיפים פרקטיים שיעזרו לכם להשיג קצת שלווה.
הראשון: כבו עכשיו את מכשירי התקשורת שלכם והזכרו בהם רק מחרתיים. בהתחלה, עצם הרעיון של כל אותן הודעות פייסבוק, כל המיילים והסמסים המצטברים אחד לאחד בתיבותיהם יוציאו אתכם מדעתכם. אבל אז, מובטחת שלווה שלא הכרתם הרבה זמן תמחק את כל זה. לעצמים בעולם הממשי תהיה נוכחות ונפח שלא היו להם קודם. למיץ יהיה טעם של מיץ, ולסנדוויץ' – טעם של סנדוויץ'.
השני: צמצמו - אם קשה לכם להתנתק לגמרי מהעולם המקוון, בחרו מה באמת חשוב לכם ובדקו רק אותו.
השלישי: הגדילו את מרווחי הזמן - אל תוותרו על העולם הדיגיטלי, אבל דגמו אותו באינטרוולים ארוכים יותר. אל תבדקו מה קורה באינטרנט כל הזמן. בדקו, נגיד, פעם בשעה. אחרי זה נסו להרחיב את הרווחים ובדקו כל שעתיים. פעם בבוקר ופעם בצהריים. תגלו שאתם צריכים את המייל שלכם פחות ופחות. ואף חשוב מכך – ידעו את כל חבריכם שאתם עונים להודעות מייל קצת באיחור ולא מיד. (הטיפ הזה שייך לידידינו לאו בבאוטה, מאותו ספר מצוין, focus).
הרביעי: צאו - מפתיע כמה קל להתנתק מהעולם האינטרנטי כשעושים דברים בעולם האמיתי. סוף השבוע הוא זמן טוב לטייל.
הכתבה הזו אכן מחזקת את מחשבותי ונראה לי שיוצאת לסוף-שבוע רגוע וממליצה גם לכם לקחת מעט חופש...