יום שלישי, 15 בפברואר 2011

סוף זה תמיד התחלה חדשה...

בלוג יקר שלי

לבטח חשת כי בתחילת הקשר ביננו בלטה ההססנות החד צדדית שלי כלפיך בעוד אתה, ללא היסוס, נמצאת חשוף ברשת יומם וליל לכל מי שהתעניין בי. לבטח חשת בחוסר הביטחון שלי במילוי התכנים והצפת דעותיי בפוסטים, לא כפי שמצפה היית משותפה נאמנה.

אך בלוגי היקר, בוודאי שמת לב, כי במשך הזמן יחסי כלפיך השתנה פתאום. חייבת אני להתוודות כי השינוי חל לא ממש בגלל התנהלותך שלך, פשוט התובנה שלי כי אתה הוא פרויקט הגמר שלי, האמור להוביל אותי ישירות לקבלת ה MA היא זו אשר גרמה לי לשנות יחסי אליך.

וכך, פתאום מצאתי עצמי מפנה משאבים רבים יותר לקשר בינך לביני. העובדה שאתה ממלא ייעודך ללא לאות וההכרה כי הנך הכלי האמיתי והנכון לקיום משימת פרויקט הגמר שכנעה אותי סופית להשקיע ב "בלוג של טלי".

לפתע גיליתי כי אני ממש אוהבת למלא את דפיך ואת המקום שהקצת לי ברפלקציות, ביקורות, רשמים והתנסויות. ישבתי, חשבתי, פרסמתי וממש נהניתי להיכנס כל פעם מחדש ולראותך מוצג בגאווה ואפילו מצליח למשוך תשומת לבם של משוטטים אשר קראו אותך ואף טרחו להגיב ולהדגיש כי קראו. יפה לך בלוג יקר.

למרות שליטתי הרבה בתפעול וניצול יכולות המחשב בטרם תחילת הלימודים, חייבת אני להודות כי בסוף התהליך יוצאת אני עם הרבה כלים, ידע ועולם חדש של אפשרויות שנפתחו בפניי ומאפשרות לי להיות סוכנת, בעלת מוטיבציה עצומה, של שינויים במערכת.

לכן לך נתונה תודתי , בלוג שלי, על מילוי חלקך במשימה החשובה. מבטיחה אני כי גם בהמשך אשוב ואפקוד אותך ותמיד אזכר בתקופה נפלאה זו.

תודה גדולה גם לדר' גילה קורץ על התמיכה, הליווי ועל הענקת הידע הרב.

אנצל את במה זו ואודה לחברותי השותפות לתהליך: רוית רוזן, אריאל מואיל ובעיקר תודה רבה לליאת אסתרוגו.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה