יום רביעי, 24 בנובמבר 2010

מי שאין לו פייסבוק - לא קיים

מי שלא בפייסבוק - לא קיים. לא צריך לחכות לשנים הקרובות. הנוער של היום מארגן את חייו בפייסבוק, יוצר קשרים בפייסבוק, מתעדכן על העולם בפייסבוק, ובקיצור - חי בפייסבוק. אם אתם - ההורים, אנשי שיווק או חוקרי תרבות - ואתם מחפשים את הדור העתיד שלנו, תוכלו למצוא אותו באותו אתר, שאנחנו קוראים לו בטעות רשת חברתית. למה בטעות? כי מבחינת הנוער - שייצוג מגוון שלו השתתף בפאנל דור העתיד: איך מתנהגים ילדים ברשת - האתר הזה הוא החיים והחיים הם פייסבוק. זהו כרטיס הביקור שלהם, עמוד הזהות האינטרנטית ולעיתים גם העסק שלהם. או אם תרצו - זה העתיד שלהם.
קחו לדוגמה את שיר, שמגלה שהיא אמנם חברה של ההורים שלה בפייסבוק, אך מודה כי "שיניתי את מדיניות הפרטיות כדי שאבא שלי לא יראה את זה".

לירז אומרת את הדבר שצריך לזכור: "מי שאין לו פייסבוק - לא קיים". כולם נמצאים שם ואנחנו רוצים לקבל תגובות ורוצים לדעת מה קורה עכשיו אצל החברים שלנו ובכלל. כך גם שיר אומרת שהאתר הוא חלק מסדר היום שלה: "אני מעדכנת בבת אחת על כל מה שאני עושה. מי שלא בפייסבוק - לא באמת מכירים אותו. אפילו מי שבא לבית ספר וכותב בפייסבוק, אז כולם עושים לו לייק וככה אנחנו יודעים מי הגיע לבית ספר. אני בודקת את הפייסבוק על הבוקר. ואני מעדכנת כל הזמן מהסלולרי. זה חלק מהסדר יום שלי כמו אוכל ומקלחת".

הדור הזה כמעט לא קורא ספרים ולא עיתונים, כמעט לא רואה טלוויזיה ואף מחליף לאט לאט את שאר השימושים של האינטרנט, כגון תוכנות מסרים מיידים. "העיתון שלי הוא הפייסבוק" הם אומרים. אנחנו מקבלים עדכוני חדשות מחברים או מערוצי חדשות כמו ערוץ 2 בפייסבוק". כולם נמצאים שם, זה הקסם. בין אם זה מקום מפלט של אנשים שנורא משעמם להם או בין אם זה שהם רוצים לשמור על קשר עם אנשים. הרשת היא מעין פגישת מחזור, כדברי אחד המשתתפים. הפייסבוק הוא היומן שלנו, הוא לוח השנה שלנו. דרכו אנחנו שומעים על אירועים ושומרים על קשרים. כל החיים כולם, כבר אמרנו?
(לקוח מתוך אתר TheMarker , כהן צמח, 2010)

אכן הפייסבוק בימינו תופס מקום מרכזי גם בחיי המבוגרים ובעיקר בחיי הילדים שלנו. חשוב מאד לקחת את הגלישה בפייסבוק ולהכניס אותה לפרופורציות נכונות (לגלוש לא מעל לשעתיים באתר, לאזן בין חיי החברה של מפגשים בין אישיים של פנים מול פנים לבין המפגשים החברתיים ברשת). בנוסף לכך, נראה לי לא פחות חשוב שההורים יהיו מעורבים בגלישה באתר. ההורים צריכים לוודא שהכרטיס של הילד חסום ולא לכל אחד תהייה את האפשרות להגיע לכרטיס. בנוסף ההורים צריכים לוודא מדי פעם שאין הסטה חברתית בין הילדים. כדי שההורים לא יחששו מהרשת החברתית, נראה לי שכדאי שיפתחו גם כן חשבון בפייסבוק ויהנו מחווית הגלישה ברשת חברתית ובעצם יגלו שהשד לא כל-כך נורא.

ילדי הפייסבוק - כתבה בערוץ 10

8 תגובות:

  1. יפה בעייתית!!
    אהבתי את הפוסט שלך ,אין ספק שהפייסבוק הוא חלק בלתי נפרד משגרת חיינו ואני יכול להעיד כך גם על עצמי שכאשר עובר יומיים בהם אני לא מציץ בפייסבוק אני מרגיש שמשהוא חסר לי..
    אורי

    השבמחק
  2. יפה בעייתית!!
    אהבתי את הפוסט שלך..אין ספק פייסבור הוא ללא ספק חלק משגרת חיינו!!
    אורי

    השבמחק
  3. שלום טלי, שמי אפרת ואני סטודנטית במכללה האקדמית באור יהודה. כחלק מקורס התקשוב התבקשנו להכנס לבלוג ולהגיב ..... הנושא שהעלת התאים בדיוק לשיחה שניהלתי עם בני, כתה ז', לגבי התחברות לפייסבוק.
    גם הבן שלי חושב שמי שלא נמצא שם לא קיים אבל אני לא מסכימה להתחברות! יש לו תוכנות מחשב אחרות שבהן הוא יכול לשוחח עם חברים, יש לו פלאפון, ויש לו את האפשרות להכי טיבעית להזמין אותם הביתה ולנהל איתם שיחה, לצפות יחד בסרט טוב וכו'....
    הישיבה מול המסך וההתמכרות הזו מאוד מפחידה אותי :-(
    מצאתי באתר MAKO חדשות 2 את הדברים הבאים, מבט על פייסבוק מאדם בוגר: אני משתמש באינספור האפשרויות שמעניקה לי הרשת לפני העבודה, בזמן העבודה וגם אחרי העבודה. אבל אני אוהב לטייל, לקרוא ספרים אמיתיים בעיקר, לאכול, לבשל ולרוץ. ולשם עשיית כל הדברים האלו אני נעזר באינטרנט - והרבה, אבל את החברים שלי אני מעדיף בסלון, במסעדה או בבית הקפה. אין לי לא רצון ולא זמן לתחזק אותם ברשת.

    אני ערד ניר, אין לי פייסבוק ואני בכל זאת קיים

    ערב טוב
    אפרת:-)

    השבמחק
  4. אפרת,
    ראשית תודה על השיתוף!
    חשוב לזכור שהילדים (וגם אנחנו המבוגרים) חיי חברה רבים מתקיימים במרחב הווירטואלי. אני חושבת שאין למנוע מהילדים לפתוח חשבון ברשתות חברתיות. אך מאד חשוב לשוחח עימם לפני ולהסביר להם את תנאי וכללי הגלישה. במקביל להגביל בזמן הגלישה ולעודד את הפגישות החברתיות פנים מול פנים.
    לדעתי, אנו לא יכולים לבטל את המעמד החברתי של ילדנו...
    טלי

    השבמחק
  5. שלום טלי,
    שמי אביבית וגם אני סטודנטית לתואר שני במכללת אור יהודה. וכמו אפרת- קיבלנו משימה להיכנס לבלוג כלשהו ולהגיב.
    אני מאוד מתחברת לנושא שכתבת ומסכימה איתך שאין למנוע מהילדים לפתוח חשבון ברשתות החברתיות שכן שם הם מקיימים חיי חברה לא פחות מאשר בחיים "האמיתיים" שאינם מתקיימים מול המחשב, אולם אני גם סבורה שכל הנושא יצא מכלל פרופרציות.
    כמחנכת כיתות א-ב', פעמים רבות נשלחות אליי בקשות חברות מצד תלמידים בבית הספר,והאמת שאינני מבינה את הוריהם שהתירו להם לפתוח פייסבוק בגיל כה צעיר, בפרט עם הסכנות הרבות שקיימות בו ובאינטרנט בכלל.
    אני חושבת שיש להפעיל שיקול דעת, בטח בגילאים הכל כך צעירים, ולסנן את אפשרויות הגלישה, עד שהילדים יהיו בוגרים מספיק להפעיל שיקולי דעת באופן עצמאי וידעו להיזהר מהסכנות הוירטואליות.
    הגלישה בפייסבוק חייבת להיות מבוקרת ומפוקחת ע"י ההורים וחשוב לזכור שמפגשים חברתיים פרונטליים חשובים לא פחות.

    אני אישית נהנית מהפייסבוק וכמו שנכתב- הוא אכן חלק מסדר היום שלי.
    אביבית

    השבמחק
  6. היי טלי,
    הגעתי במקרה לבלוג שלך מבלי לדעת שזאת את.
    זה טל גנוסר. לומד לתואר שני במנהל מערכות חינוך.
    ואת היית המורה של הבן שלי בכיתה א' קשת במזכרת בתיה. אפילו צילמתי אותך לסרט בסוף השנה...
    התרשמתי לטובה מכלל הנושאים בהם את בוחרת לעסוק בהם בבלוג שלך.
    בנוגע לפייסבוק. אני הייתי אולי מאחרוני המצטרפים. מוכרח להודות שזו היתה הפעם הראשונה שאני מתנהג כך. בד"כ אני מתמצא מאד במה שקורה בנט ומרגיש צורך להפוך את החידושים לחלק מהשימוש היומיומי שלי, למשל לאחרונה הוספתי אפליקציה של dropbox שהופכת את האינטרנט להארד דיסק שלי בכל מקום, תוך יכולת לסנכרן את כל המחשבים שלי במידע חדש שנוסף. לגבי הפייסבוק מכיוון שאני מורה, ההחלטה היתה מורכבת למדי. מורים אחרים בצוות שלי הפכו את הפייסבוק למכשיר תקשורתי עם התלמידים ולרגעים היה נראה לי שהם חצו קו אדום, בכל הנוגע ליחסי מורה תלמיד. חשש נוסף היה מפרסום של פרטים ותמונות שלי שיכולים לצאת מהקשרם. אמירה של אחד המורים בצוות שלי האירה לי את העניין וגרמה לי להצטרף בסופו של דבר: "דע לך שגם אם אין לך חשבון אתה חי בפייסבוק ויש לך קיום עצמאי". הבנתי שאם אני לא מצטרף הדברים לא יהיו בשליטתי. ההחלטה שקיבלתי בסופו של דבר היתה לקבוע סייגים ברורים לשימוש שלי ולפרסומים שלי בפייסבוק, למשל בכל הנוע לפוסטים שלי על דברי תלמידים שלי - פשוט אין כאלה. לגבי הבוגרים אין בעיה, וגם כאן אני שומר את הזכות עם מי אני מעוניין להיות בקשר. יש בוגרים שלא הוספתי כחברים. בנוסף על כך לא צירפתי תלמידי שכבה יוד. בעיניי זה מכשיר מדהים לתקשורת מיידית בתפוצה מדהימה. עם המון תכונות חיוביות. אבל, כמו כל מכשיר יש לו גם צדדים רעים. לכן אני מסכים עם האמירה שלך שיש לבחור באיזו מידה משתמשים בכלי ואיך.
    יום טוב
    טל

    השבמחק
  7. ערב טוב טלי
    שמי רינה יחזקאל ואני סטודנטית במכללת אור יהודה וכמו כולם קיבלתי משימה להיכנס לבלוג ולהגיב. בפעם הראשונה שנכנסתי לבלוג לא הצלחתי להגיב ולכן אני מגיבה כעת.
    התחברתי לנושא שכתבת בעניין הפייסבוק, גם לי וגם לבנותיי יש פייסבוק ואנחנו משתמשות בו ואני מאד נהנית. אני מידי פעם נכנסת לפייסבוק לראות מה חדש. לדוגמא סיממתי קורס ביום שישי וערכנו מסיבת פרידה, אחת החברות צלמה והעלתה את התמונות לפייסבוק, היה מאד נחמד לראות את התמונות ואיך היה לנו כיף.
    שיהיה לך ערב נעים,
    רינה יחזקאל

    השבמחק
  8. מערכת החינוך לא צריכה לנקוט עמדה באמירות כמו "אם אין לי פייסבוק אני לא קיים", ולהתפלסף במילים. עליה לתת בהחלט מענה למתרחש בשטח בנושא זה - זליגת הפייסבוק וגבולות המרחב הפרטיים של המורים והלומדים, גם אל הפעילות החינוכית. לצורך כך מומלץ לעיין בהתיחסות תאורטית ומעשית לעניין. ראו "נוהל שימוש במדיה חברתית מקוונת בבתי הספר" שעליו מתבסס נוהל שיצא בקרוב בחוזר מנכ"ל של משרד החינוך. http://ianethics.com/?page_id=2606

    השבמחק