לגדול בטבע לחסוך בהפרעות

חלפו הימים בהם יכולנו לצאת מדלת ביתנו ולפגוש בטבע במלוא הדרו. במאה העשרים ואחת הטבע הולך ומתרחק מאתנו או יותר נכון, אנו הולכים ומתרחקים מהטבע. השדות החורשות והחיות כבר אינם נמצאים במרחק נגיעה ואנו שוקעים אל תוך עולם עתיר טכנולוגיות. ריצ’ארד לוב מתייחס להשפעה של הריחוק מהטבע על חיינו בספרו “הילד האחרון ביער”.
בספרו של ריצ’רד לוב “הילד האחרון ביער” שיצא לראשונה ב-2005 הוא בודק מה קורה לאנשים בפרט ולחברה ככלל, כשילדים מפסיקים לצאת החוצה ולשחק בחיק הטבע. בספרו הוא תבע את המושג “הפרעת חוסר טבע” שאינו מונח רפואי אך הוא השתרש בתרבות ככינוי למחסור בטבע בהתפתחות הילד.

לדברי לוב שינוי עמוק מתחולל בקשר בין הילדים לבין הטבע “לילדי הדור הנוכחי הטבע הוא דבר מופשט, שאינו מציאות פיסית. הילדים כיום יכולים לספר לך על יער הגשם באמזונס, אבל לא על הפעם האחרונה שבה היו ביער בעצמם. הטבע הוא משהו שצופים בו מרחוק, משהו שצורכים ומחסלים”.

לוב טוען שיש חשיבות רבה לחשיפת הילדים אל טבע. לדבריו, מחקרים רבים מראים שההשפעה החיובית של השהייה בחיק הטבע אינה מסתכמת רק בבריאות הפיסית. “ילדים יכולים לגדול באופן תקין בלי הטבע. אבל עם הטבע, ניכר שיפור בולט בשיעורי הפרעות חוסר קשב, ריכוז והיפראקטיביות, בכושר הלימוד, ביצירתיות ובבריאות הנפשית והרגשית. בכמה בתי ספר בארצות הברית, עד 30% מהבנים נוטלים ריטלין. כבר הפסקתי לספור כמה מורים ומדריכים סיפרו לי עד כמה הילדים משתנים כשלוקחים אותם לטבע. ילדים בעייתיים נהפכים למנהיגים. הטבע הוא הריטלין שלהם”.

במאמר המתייחס לספרו של ריצ’רד לוב שפורסם עיתון הגרדיאן מזכיר ג’ון הנלי דוח אמריקני שפורסם לאחרונה שגילה שהאמריקאי הממוצע בגילאי 8-18 מבלה כיום יותר מ-53 שעות בשבוע בשימוש במחשבים, טלוויזיה וכדומה, עלייה מ-44 שעות לפני חמש שנים.

מאז שיצאה המהדורה הראשונה של “הילד האחרון ביער” גדל העניין ב”הפרעת חוסר טבע” ולוב מדגיש שלמרות שאין זו הגדרה רפואית, מדובר לדעתו בהפרעה חברתית. בעקבות הספר נוסדה בארצות הברית קרן ושמה “רשת הילדים והטבע”, שמטרתה ללקט ולהפיץ מחקרים בתחום ולבנות “תנועה שתחבר מחדש בין הילדים לטבע”.

אני מאד מסכימה עם נושא הספר, ואני חושבת שהידע והיכולות הצפונים בתקשוב מונעים מאיתנו המבוגרים ובעיקר מהילדים, לחוש ולהנות מהמציאות כפי שהיא. התמעטו משחקי החברה השונים (מחבואים, קלס, גומי, משחקי קופסה וכד'), כמות המפגשים של קבוצות חברתיות התמעטו (בשביל מה צריך לצאת מהבית, יש "פייסבוק"...) וכד'. לדעתי יש צורך לאזן בין שני הדברים ועלינו, המבוגרים, קיימת האחריות להראות, לחשוף ולאזן את הילדים ובני הנוער בין המציאות לבין היכולות הטמונות בתקשוב.

ונראה לי שכדאי לנו לרוץ לקרוא את הספר.....