יום חמישי, 19 באוגוסט 2010

לגדול בטבע לחסוך בהפרעות

חלפו הימים בהם יכולנו לצאת מדלת ביתנו ולפגוש בטבע במלוא הדרו. במאה העשרים ואחת הטבע הולך ומתרחק מאתנו או יותר נכון, אנו הולכים ומתרחקים מהטבע. השדות החורשות והחיות כבר אינם נמצאים במרחק נגיעה ואנו שוקעים אל תוך עולם עתיר טכנולוגיות. ריצ’ארד לוב מתייחס להשפעה של הריחוק מהטבע על חיינו בספרו “הילד האחרון ביער”.
בספרו של ריצ’רד לוב “הילד האחרון ביער” שיצא לראשונה ב-2005 הוא בודק מה קורה לאנשים בפרט ולחברה ככלל, כשילדים מפסיקים לצאת החוצה ולשחק בחיק הטבע. בספרו הוא תבע את המושג “הפרעת חוסר טבע” שאינו מונח רפואי אך הוא השתרש בתרבות ככינוי למחסור בטבע בהתפתחות הילד.

לדברי לוב שינוי עמוק מתחולל בקשר בין הילדים לבין הטבע “לילדי הדור הנוכחי הטבע הוא דבר מופשט, שאינו מציאות פיסית. הילדים כיום יכולים לספר לך על יער הגשם באמזונס, אבל לא על הפעם האחרונה שבה היו ביער בעצמם. הטבע הוא משהו שצופים בו מרחוק, משהו שצורכים ומחסלים”.

לוב טוען שיש חשיבות רבה לחשיפת הילדים אל טבע. לדבריו, מחקרים רבים מראים שההשפעה החיובית של השהייה בחיק הטבע אינה מסתכמת רק בבריאות הפיסית. “ילדים יכולים לגדול באופן תקין בלי הטבע. אבל עם הטבע, ניכר שיפור בולט בשיעורי הפרעות חוסר קשב, ריכוז והיפראקטיביות, בכושר הלימוד, ביצירתיות ובבריאות הנפשית והרגשית. בכמה בתי ספר בארצות הברית, עד 30% מהבנים נוטלים ריטלין. כבר הפסקתי לספור כמה מורים ומדריכים סיפרו לי עד כמה הילדים משתנים כשלוקחים אותם לטבע. ילדים בעייתיים נהפכים למנהיגים. הטבע הוא הריטלין שלהם”.

במאמר המתייחס לספרו של ריצ’רד לוב שפורסם עיתון הגרדיאן מזכיר ג’ון הנלי דוח אמריקני שפורסם לאחרונה שגילה שהאמריקאי הממוצע בגילאי 8-18 מבלה כיום יותר מ-53 שעות בשבוע בשימוש במחשבים, טלוויזיה וכדומה, עלייה מ-44 שעות לפני חמש שנים.

מאז שיצאה המהדורה הראשונה של “הילד האחרון ביער” גדל העניין ב”הפרעת חוסר טבע” ולוב מדגיש שלמרות שאין זו הגדרה רפואית, מדובר לדעתו בהפרעה חברתית. בעקבות הספר נוסדה בארצות הברית קרן ושמה “רשת הילדים והטבע”, שמטרתה ללקט ולהפיץ מחקרים בתחום ולבנות “תנועה שתחבר מחדש בין הילדים לטבע”.

אני מאד מסכימה עם נושא הספר, ואני חושבת שהידע והיכולות הצפונים בתקשוב מונעים מאיתנו המבוגרים ובעיקר מהילדים, לחוש ולהנות מהמציאות כפי שהיא. התמעטו משחקי החברה השונים (מחבואים, קלס, גומי, משחקי קופסה וכד'), כמות המפגשים של קבוצות חברתיות התמעטו (בשביל מה צריך לצאת מהבית, יש "פייסבוק"...) וכד'. לדעתי יש צורך לאזן בין שני הדברים ועלינו, המבוגרים, קיימת האחריות להראות, לחשוף ולאזן את הילדים ובני הנוער בין המציאות לבין היכולות הטמונות בתקשוב.

ונראה לי שכדאי לנו לרוץ לקרוא את הספר.....

4 תגובות:

  1. היי טלי,

    הפוסט מאוד מעניין. אני גם חושבת שיש חשיבות לקשרים החברתיים הפיזיים אך בעידן הטכנולוגיה- מאוד קשה לבלות שעות בחיק הטבע וכמו שכתבת, מילת המפתח היא 'איזון'.

    השבמחק
  2. היי טלי,
    נהנתי לקרוא את הפוסט..ואשמח לקבל את הספר לקרוא... כשתסיימי.
    אני מאוד מתחברת לפוסט זה משום שבבית ספרנו המוגדר כבית ספר מדעי מנסים מאוד לטפח את המודעות לאיכות הסביבה, אהבת הטבע והסביבה בתכנים לימודיים ובעיקר טיולים וחוויות טבע שונות. אחת מהן היא אימוץ גבעה מסויימת עליה רוצים לבנות. כסיפרנו לתלמידים שנצא לגבעה ונציב שלטים וננקה אותה מיד עלו רעיונות של שליחת מכתבים לראש העיר, כרזות באתר בית ספר, פייסבוק אבל ממש לא יציאה ובילוי בטבע. הנה עד נקודה כנראה שמחדדת את הרעיון שמציג הספר שקראת - ל צ ע ר נ ו !
    תודה,
    אריאל

    השבמחק
  3. שלום טלי,
    מאוד נהנתי לקרוא את הפוסט ,מסקרן אותי לקרוא את הספר ובטוחה שאעשה זאת.
    כילדה שגדלה בטבע ,אצלנו בבית ימי שבת מוקדשים לטיולי טבע .מספר פעמים שמעתי את הבן שלי מקטר ואומר :"איזה חבל שאמא שלי מורה לספורט ולא מורה למחשבים..." היציאה מהבית קשה אך תמיד חוזרים מרוצים ומלאי אנרגיה לשבוע חדש.
    בית הספר שלי בנוי בשכונה וותיקה והמרחבים בו עצומים, אני כל הזמן נהנת מהמבנים החד קומתיים, מהדשא ומהמרחב אך בוא זמנית גם נהנת להתקרב לתלמידים ולהנות מהטכנולוגיה המתפתחת שהיא בהחלט חלק בלתי נפרד מחיינו.
    תודה
    שרונה טל

    השבמחק
  4. מסכימה כמובן עם התפיסה של לוב, אך בנוסף אשמח לחשוף למי שתרם הספיק להכיר את ספריו ודמותו של יהושוע מרגולין מורה טבע ראשון כמעט בארץ, שבין היתר כתב בשנת 1947 את הספר "בדרך לטבע" - שיחות למחנכים, מורים והורים כך הגדיר. בין היתר בספר הקטן והמדהים מציין י. מרגולין את נושא "הילד העירוני והילד הכפרי" וחשיבות חשיפתם לטבע "רבה היא גם ההשפעה המשקיטה והמרגיעה של הטבע על הילד הן מבחינה גופנית והן מבחינה רוחנית וחשיבות יתירה להשפעה זו על הילד העירוני החי בתוך שאונה והמונה של העיר".., עוד כותב מרגולין "הטבע כמכשיר לפיתוח החושים", בהתבוננות בגוונים השונים בפריחה המשתנה בטבע אומר מרגולין הדבר "מרגיע את העין ומעמיק את הראייה", מרגולין עובר בספרו את חמשת החושים הרשמיים ותרומת החשיפה לטבע בחיזוקם וחידודם. ספרי מרגולין, מידע עליו ואוספיו נמצאים "במכללת אורנים". כן, גם אני רוצה להגיע לשם להתרשם יותר מכתביו ועוד..

    השבמחק